top of page
מילד קטן שלא מדלג על פרסומות בטלוויזיה
לילד גדול עם רעב לעולם הפרסום
מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד אמרו לי
"בעתיד אתה הולך לעבוד במקצוע קריאייטיבי"
ואני הסכמתי איתם.
עוד לא ידעתי בכלל מה זאת המילה הזאת בכלל או למה הגברת הזקנה הזאת עם כדור הבדולח חושבת שהיא יודעת משהו עלי,
אבל הסכמתי.
לאורך השנים גיליתי שאני באמת מסתכל על עולם הפרסום בצורה שונה מהסובבים אותי:
כשכולם שיתפו קבוצות ווטסאפ בתמונות מצחיקות של חתולים, אני שיתפתי עוד איזו פרסומת מגניבה שאהבתי.
כשכולם תפסו את הפסקת הפרסומות כזמן להליכה לשירותים, אני הייתי צמוד למסך בתקווה לראות פרסומת חדשה וטובה.
וכשכולם הסתכלו לרגע על שלטי חוצות ענקיים, אני סבלתי מכאבי צוואר עזים בניסיונות לקלוט את שם חברת הפרסום שכתוב במאונך.
בין לבין התעסקתי הרבה בניהול קהילות- בהתחלה במערכת פורומים של נענע, ובסוף בכמה קבוצות של קהילת המוזיקה והמטאל בפרט. גם בישול ואפייה הם אהבה אמיתית, ובהתאם אני מחפש משרד שלא מעסיק רק עובדים בדיאטה, כי מישהו יצטרך לאכול את כל העוגיות שאני מכין.
עכשיו אני כבר ילד גדול, בוגר תואר בתקשורת וקורס קופירייטינג, יודע שפרסומת טובה יכולה באמת לרגש אותי ולהעלות לי חיוך על הפנים, מוכן ורוצה לטרוף את עולם הפרסום, רצוי בחברה שיש בה HAPPY HOUR.
bottom of page